אתר המשנה היומית

תמורה פרק ג משנה ד

וַהֲלֹא אַף הַנְּדָבָה עוֹלָה הִיא. מַה בֵּין דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר לְדִבְרֵי חֲכָמִים. אֶלָּא, בִּזְמַן שֶׁהִיא בָאָה חוֹבָה, הוּא סוֹמֵךְ עָלֶיהָ וּמֵבִיא עָלֶיהָ נְסָכִין, וּנְסָכֶיהָ מִשֶּׁלּוֹ. וְאִם הָיָה כֹהֵן, עֲבוֹדָתָהּ וְעוֹרָהּ שֶׁלּוֹ. וּבִזְמַן שֶׁהִיא בָאָה נְדָבָה, אֵינוֹ סוֹמֵךְ עָלֶיהָ וְאֵינוֹ מֵבִיא עָלֶיהָ נְסָכִין, וּנְסָכֶיהָ מִשֶּׁל צִבּוּר. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כֹהֵן, עֲבוֹדָתָהּ וְעוֹרָהּ שֶׁל אַנְשֵׁי מִשְׁמָר:

ברטנורא

וַהֲלֹא אַף הַנְּדָבָה עוֹלָה. פֵּרוּשֵׁי קָמְפָרֵשׁ מַאי בֵּינַיְהוּ: בִּזְמַן שֶׁהִיא בָאָה חוֹבָה. שֶׁהִיא מֻטֶּלֶת עַל הַיָּחִיד לְהַקְרִיבָהּ. סוֹמֵךְ עָלֶיהָ כוּ': וְאִם הָיָה כֹהֵן. אוֹתוֹ שֶׁהִפְרִישׁ אָשָׁם וְנִתְכַּפֵּר בְּאַחֵר וְנִתְּקוֹ לָרִאשׁוֹן בִּרְעִיָּה: עֲבוֹדָתָהּ וְעוֹרָהּ. שֶׁל עוֹלָה הַקְּנוּיָה מִדְּמֵי אוֹתוֹ אָשָׁם, שֶׁלּוֹ הִיא, שֶׁהוּא עַצְמוֹ מַקְרִיבָהּ וְנוֹטֵל הָעוֹר, וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ מִן הַמִּשְׁמָר שֶׁל אוֹתָהּ שַׁבָּת ^יג: אֵינוֹ סוֹמֵךְ עָלֶיהָ. דְּנִדְבַת צִבּוּר אֵין בָּהֶם סְמִיכָה: וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא כֹהֵן עֲבוֹדָתָהּ וְעוֹרָהּ לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר. שֶׁהֲרֵי שֶׁל צִבּוּר הוּא וְאֵין כֹּהֵן שֶׁל מִשְׁמָר אַחֵר רַשַּׁאי לְהַקְרִיב, דִּכְתִיב (דְּבָרִים יח) לְבַד מִמְכָּרָיו עַל הָאָבוֹת, מַה שֶּׁמָּכְרוּ הָאָבוֹת זֶה לָזֶה, טֹל אַתָּה אֶת שַׁבַּתְּךָ וַאֲנִי אֶטֹּל אֶת שַׁבַּתִּי. וַהֲלָכָה כְּדִבְרֵי חֲכָמִים:

תוספות יום-טוב

יג דְּהָכִי תַּנְיָא, מִנַּיִן לְכֹהֵן שֶׁבָּא וּמַקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה שֶׁיִּרְצֶה, תַּלְמוּד לוֹמַר וּבָא בְּכָל אַוַּת נַפְשׁוֹ וְשֵׁרַת. בָּבָא קַמָּא דַּף ק"ט. רַשִׁ"י:

רמב"ם

והלא אף הנדבה עולה היא מה בין דברי ר"א לדברי חכמים כו': כל זה מבואר ואין צריך פירוש לכשתבין כל מה שהקדמנו:

תמורה פרק ג משנה ה

תְּמוּרַת הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר, וּוְלָדָן, וּוְלַד וְלָדָן עַד סוֹף הָעוֹלָם, הֲרֵי אֵלּוּ כִבְכוֹר וּכְמַעֲשֵׂר, וְיֵאָכְלוּ בְמוּמָם לַבְּעָלִים. מַה בֵּין הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר לְבֵין כָּל הַקֳּדָשִׁים. שֶׁכָּל הַקֳּדָשִׁים נִמְכָּרִים בְּאִטְלִיס וְנִשְׁחָטִין בְּאִטְלִיס וְנִשְׁקָלִין בְּלִטְרָא, חוּץ מִן הַבְּכוֹר וּמִן הַמַּעֲשֵׂר. וְיֵשׁ לָהֶן פִּדְיוֹן, וְלִתְמוּרוֹתֵיהֶן פִּדְיוֹן, חוּץ מִן הַבְּכוֹר וּמִן הַמַּעֲשֵׂר. וּבָאִים מֵחוּצָה לָאָרֶץ, חוּץ מִן הַבְּכוֹר וּמִן הַמַּעֲשֵׂר. אִם בָּאוּ תְמִימִים, יִקְרְבוּ. וְאִם בַּעֲלֵי מוּמִין, יֵאָכְלוּ בְמוּמָן לַבְּעָלִים. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מַה הַטַּעַם. שֶׁהַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר יֵשׁ לָהֶן פַּרְנָסָה בִמְקוֹמָן, וּשְׁאָר כָּל הַקֳּדָשִׁים אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹלַד לָהֶם מוּם, הֲרֵי אֵלּוּ בִקְדֻשָּׁתָן:

ברטנורא

הֲרֵי אֵלּוּ כִבְכוֹר וּכְמַעֲשֵׂר. כִּקְדֻשַּׁת בְּכוֹר וּמַעֲשַׂר בְּהֵמָה, שֶׁאֵין נִשְׁחָטִים בְּאִטְלִיס, דְּהַיְנוּ בַּשּׁוּק שֶׁמּוֹכְרִין בּוֹ הַבָּשָׂר, אֲפִלּוּ לְאַחַר שֶׁנָּפַל בָּהֶן מוּם וְנִפְדּוּ ^טו: חוּץ מֵהַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר. מִפְּנֵי שֶׁאֵין הֲנָאָה לַהֶקְדֵּשׁ בִּמְכִירָה, דִּדְמֵי בְּכוֹר לַכֹּהֵן, וּדְמֵי מַעֲשֵׂר לַבְּעָלִים וּמִשּׁוּם הֲנָאָה דִּידְהוּ לֹא מְזַלְזְלִינַן בַּקָּדָשִׁים: וּבָאִין מִחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ חוּץ מִן הַבְּכוֹר וּמִן הַמַּעֲשֵׂר. שֶׁאֵינָן בָּאִים לְכַתְּחִלָּה מִחוּצָה לָאָרֶץ, כְּדִמְפָרֵשׁ טַעֲמָא לְקַמָּן. אֲבָל אִם בָּאוּ תְּמִימִים, יִקְרְבוּ: לַבְּעָלִים. בְּכוֹר לַכֹּהֵן, וּמַעֲשֵׂר לְיִשְׂרָאֵל: אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מַה טַעַם. שֶׁהַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר אֵינָן בָּאִין מִחוּצָה לָאָרֶץ כִּשְׁאָר קָדָשִׁים: שֶׁבְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר יֵשׁ לָהֶם פַּרְנָסָה בִמְקוֹמָן. יֵשׁ לָהֶם תַּקָּנָה בִּמְקוֹמָן שֶׁיִּרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ וְיֵאָכְלוּ בְּמוּמָן לַבְּעָלִים: וּשְׁאָר כָּל הַקֳּדָשִׁים. אַף עַל פִּי שֶׁנָּפַל בָּהֶן מוּם הֲרֵי הֵן בִּקְדֻשָּׁתָן, וְצָרִיךְ אַתָּה לִפְדּוֹתָן וּלְהַעֲלוֹת דְּמֵיהֶן וּלְהַקְרִיבָן, וְהוֹאִיל וְסוֹפָן לְהַעֲלוֹת דְּמֵיהֶן, יַעֲלוּ הֵן עַצְמָן וְיִקְרְבוּ. וּפְסַק הַהֲלָכָה, דִּבְכוֹר וּמַעֲשֵׂר שֶׁעָלוּ מִחוּצָה לָאָרֶץ תְּמִימִים לֹא יִקְרְבוּ ^יט, דִּכְתִיב (דְּבָרִים יד) וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ' מַעֲשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ, מִמָּקוֹם שֶׁאַתָּה מַעֲלֶה מַעֲשֵׂר וְדָגָן אַתָּה מַעֲלֶה בְּכוֹר, וּמִמָּקוֹם שֶׁאֵין אַתָּה מַעֲלֶה מַעֲשַׂר דָּגָן, אֵין אַתָּה מַעֲלֶה בְּכוֹר. וּמַעֲשַׂר בְּהֵמָה נַמִּי אִתַּקַּשׁ לְמַעֲשַׂר דָּגָן:

תוספות יום-טוב

יד וּוְלָדָן כוּ'. קָאֵי נַמִּי אַמַּעֲשֵׂר דּוּמְיָא דְּרֵישׁ פִּרְקִין בִּשְׁלָמִים: טו רַשִׁ"י. וְאַגַּב רִיהֲטַיְהוּ כָּתְבוּ וְנִפְדּוּ. וְלֹא דִּיְּקוּ. דְּהָא תְּנַן בְּסֵיפָא דְּאֵין נִפְדִּין: טז מַה כוּ'. רְצוֹנוֹ לוֹמַר מַה בֵּין בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר שֶׁנָּפְלוּ בָּהֶם מוּם לְבֵין פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁים. הָרַמְבַּ"ם: יז חוּץ כוּ'. דְּבִבְכוֹר כְּתִיב לֹא תִפְדֶּה, וּבְמַעֲשֵׂר כְּתִיב לֹא יִגָּאֵל. רַשִׁ"י: יח יִקְרְבוּ. יֵשׁ לוֹמַר דְּמַפִּיק לֵיהּ מִדְּרָשָׁא דְּסִפְרִי רַק קָדָשֶׁיךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לְךָ וְגוֹ', מִכָּאן שֶׁמְּבִיאִין קָדָשִׁים מִחוּץ לָאָרֶץ לָאָרֶץ. יָכוֹל אַף בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר כֵּן, תַּלְמוּד לוֹמַר רַק. וְהַיְנוּ דַּוְקָא לְכַתְּחִלָּה הוּא דְּאִמְעוּט דִּבְהָא אַיְרֵי בֵּיהּ קְרָא דִּכְתִיב תִּשָּׂא וּבָאתָ, וְהַיְנוּ לְכַתְּחִלָּה. תּוֹסָפוֹת: יט בְּמִשְׁנָה י"א פֶּרֶק ד' דְּחַלָּה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

רמב"ם

תמורת הבכור והמעשר וולדן וולד וולדן עד סוף העולם כו': כבר בארנו בשני מבכורות מאיזה טעם ייחד הבכור והמעשר בדינין הללו ואמרה רחמנא ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך ותירושך ויצהרך ובכורות בקרך ממקום שאתה מעלה מעשר דגן אתה מעלה בכור וכבר בארנו שמעשר בהמה אתקש למעשר דגן ועלה בידינו מזה שמעשר ובכור באין מן הארץ ואם הביא אותן מחוצה לארץ אם היו תמימין הרי הן קרבין ואם היו בעלי מומין הרי הם יאכלו במומן כאילו היו מארץ ישראל הואיל והביא אותם זהו דעת ר' ישמעאל והוא נדחה לפי שאין בכור בא מחו"ל וביאור הוא (כי) מה שאמר מה בין בכור ומעשר לכל הקדשים ר"ל מה בין בכור ומעשר שנפלו בהם מום לבין פסולי המוקדשים אחר כך בא רבי שמעון לברר מאיזה טעם לכשיפול בהם מום בבכור ומעשר אין להם פדיון ובשאר כל הקדשים יפדו ואמר שהטעם בזה שהבכור ומעשר שנפסל אפשר ליהנות בהן כמות שהן לפי שנאכלין במומן לבעלים ר"ל הבכור לכהן והמעשר לישראל ולפיכך אין צריכין פדיון ושאר כל הקדשים אם לא נפדו יהו בטלים שלא יהיו ראוין לקרבן ולא יהא מותר לאוכלן שאין הקדש יוצא אלא בפדיון וטעם רבי שמעון בזה אמת: