מדות פרק ב משנה ד

כָּל הַכְּתָלִים שֶׁהָיוּ שָׁם, הָיוּ גְבוֹהִים, חוּץ מִכֹּתֶל הַמִּזְרָחִי, שֶׁהַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה עוֹמֵד בְּרֹאשׁ הַר הַמִּשְׁחָה, וּמִתְכַּוֵּן וְרוֹאֶה בְפִתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל בִּשְׁעַת הַזָּיַת הַדָּם:

ברטנורא

כָּל הַכְּתָלִים שֶׁהָיוּ שָׁם. בְּכָל בִּנְיְנֵי הַר הַבַּיִת: הָיוּ גְבוֹהִים. הַרְבֵּה, עַד שֶׁהָיוּ כָּל הַפְּתָחִים שֶׁבָּהֶן גָּבְהָן עֶשְׂרִים אַמָּה, לְבַד מִמַּה שֶּׁעַל הַפְּתָחִים: חוּץ מִכֹּתֶל מִזְרָחִי. הוּא הַתַּחְתּוֹן לְרַגְלֵי הַר הַבַּיִת: שֶׁהַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה עוֹמֵד בְּהַר הַמִּשְׁחָה. הוּא הַר הַזֵּיתִים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלַיִם מִקֶּדֶם, וּפְנֵי הַכֹּהֵן לַמַּעֲרָב, וּמִתְכַּוֵּן וְרוֹאֶה מֵעַל גֹּבַהּ רֹאשׁ הַכֹּתֶל דֶּרֶךְ הַשְּׁעָרִים שֶׁלִּפְנִים מִמֶּנּוּ אֶת פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל, כְּשֶׁהוּא מַזֶּה בְּדָם, כְּדִכְתִיב (בְּמִדְבַּר יט) וְהִזָּה אֶל נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד. וְאִם הָיָה הַכֹּתֶל גָּבוֹהַּ, אַף עַל פִּי שֶׁהַשְּׁעָרִים מְכֻוָּנוֹת כֻּלָּם זֶה כְּנֶגֶד זֶה, שַׁעַר הַר הַבַּיִת כְּנֶגֶד שַׁעַר עֶזְרַת נָשִׁים, וְשַׁעַר עֶזְרַת נָשִׁים כְּנֶגֶד שַׁעַר הָעֲזָרָה הַגְּדוֹלָה, וְשַׁעַר הָעֲזָרָה הַגְּדוֹלָה כְּנֶגֶד פֶּתַח הַהֵיכָל, לֹא הָיָה יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת פֶּתַח הַהֵיכָל דֶּרֶךְ הַפְּתָחִים, לְפִי שֶׁהָהָר הוֹלֵךְ וּמַגְבִּיהַּ וְעוֹלֶה עַד שֶׁקַּרְקַע פֶּתַח הַהֵיכָל גָּבוֹהַּ (שְׁתֵּי) [כ"ב אַמּוֹת] ט יוֹתֵר מִקַּרְקַע רַגְלֵי הַר הַבַּיִת, וְנִמְצָא שֶׁאַסְקֻפַּת הַהֵיכָל גְּבוֹהָה מִמַּשְׁקוֹף פֶּתַח הַר הַבַּיִת [שְׁתֵּי] אַמּוֹת, שֶׁהֲרֵי לֹא הָיָה פֶּתַח הַר הַבַּיִת גָּבוֹהַּ אֶלָּא עֶשְׂרִים כְּדִתְנַן לְעֵיל, וְנִמְצָא שֶׁאֵין הַכֹּהֵן הַשּׁוֹחֵט אֶת הַפָּרָה יָכוֹל לִרְאוֹת חֲלָלוֹ שֶׁל פֶּתַח הַהֵיכָל דֶּרֶךְ אוֹתוֹ פֶּתַח:

תוספות יום-טוב

ט וּמַסֶּכֶת זוֹ אַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב שֶׁאָמַר בְּפֶרֶק זֶה שֶׁעֶזְרַת כֹּהֲנִים הָיְתָה גְּבוֹהָה עַל עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי אַמּוֹת וּמֶחֱצָה. דְּאִי אָמַרְתְּ רַבָּנָן, הָא אִיכָּא פַּלְגָא דְּאַמְּתָא דְּמִתְחֲזֵי לֵיהּ פִּתְחָא בְּגַוֵּיהּ. גְּמָרָא. צֵא וַחֲשֹׁב, מֵחֵיל לְעֶזְרַת נָשִׁים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת, וּמִמֶּנָּה חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת לְעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל, וּמִמֶּנָּה לְעֶזְרַת כֹּהֲנִים בַּדּוּכָן שֶׁגָּבְהָן אַמָּה, וּבַדּוּכָן ג' מַעֲלוֹת, וּמִסּוֹף עֶזְרַת כֹּהֲנִים לָאוּלָם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת וְכָל מַעֲלָה חֲצִי אַמָּה כוּ'. וְאָמְרוּ שֶׁהוּא נָמוּךְ מֵעֶשְׂרִים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַנִּרְאֶה יוֹתֵר מִשְּׁתֵּי אַמּוֹת כוּ'. הָרַמְבַּ"ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

רמב"ם

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מדות פרק ב משנה ה

עֶזְרַת הַנָּשִׁים הָיְתָה אֹרֶךְ מֵאָה וּשְׁלשִׁים וְחָמֵשׁ עַל רֹחַב מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ. וְאַרְבַּע לְשָׁכוֹת הָיוּ בְאַרְבַּע מִקְצוֹעוֹתֶיהָ, שֶׁל אַרְבָּעִים אַרְבָּעִים אַמָּה. וְלֹא הָיוּ מְקוֹרוֹת. וְכָךְ הֵם עֲתִידִים לִהְיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מו), וַיּוֹצִיאֵנִי אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה וַיַּעֲבִירֵנִי אֶל אַרְבַּעַת מִקְצוֹעֵי הֶחָצֵר וְהִנֵּה חָצֵר בְּמִקְצֹעַ הֶחָצֵר, חָצֵר בְּמִקְצֹעַ הֶחָצֵר, בְּאַרְבַּעַת מִקְצֹעוֹת הֶחָצֵר חֲצֵרוֹת קְטֻרוֹת. וְאֵין קְטֻרוֹת אֶלָּא שֶׁאֵינָן מְקוֹרוֹת. וּמֶה הָיוּ מְשַׁמְּשׁוֹת. דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, הִיא הָיְתָה לִשְׁכַּת הַנְּזִירִים, שֶׁשָּׁם הַנְּזִירִים מְבַשְּׁלִין אֶת שַׁלְמֵיהֶן, וּמְגַלְּחִין אֶת שְׂעָרָן, וּמְשַׁלְּחִים תַּחַת הַדּוּד. מִזְרָחִית צְפוֹנִית, הִיא הָיְתָה לִשְׁכַּת הָעֵצִים, שֶׁשָּׁם הַכֹּהֲנִים בַּעֲלֵי מוּמִין מַתְלִיעִין הָעֵצִים. וְכָל עֵץ שֶׁנִּמְצָא בוֹ תוֹלַעַת, פָּסוּל מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, הִיא הָיְתָה לִשְׁכַּת מְצֹרָעִים. מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב, שָׁכַחְתִּי מֶה הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, שָׁם הָיוּ נוֹתְנִין יַיִן וָשֶׁמֶן, הִיא הָיְתָה נִקְרֵאת לִשְׁכַּת בֵּית שְׁמַנְיָה. וַחֲלָקָה הָיְתָה בָּרִאשׁוֹנָה, וְהִקִּיפוּהָ כְצוֹצְרָה, שֶׁהַנָּשִׁים רוֹאוֹת מִלְמַעְלָן, וְהָאֲנָשִׁים מִלְּמַטָּן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ מְעֹרָבִין. וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת עוֹלוֹת מִתּוֹכָהּ לְעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל, כְּנֶגֶד חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת שֶׁבַּתְּהִלִּים, שֶׁעֲלֵיהֶן הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בַּשִּׁיר. לֹא הָיוּ טְרוּטוֹת, אֶלָּא מֻקָּפוֹת כַּחֲצִי גֹרֶן עֲגֻלָּה:

ברטנורא

אֹרֶךְ. מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב: עַל רֹחַב. מִן הַצָּפוֹן לַדָּרוֹם: קְטֻרוֹת אֶלָּא שֶׁאֵינָן מְקוֹרוֹת. מִלְּשׁוֹן וְהִנֵּה עָלָה קִיטוֹר הָאָרֶץ (בְּרֵאשִׁית יט), כְּלוֹמַר מַעֲלוֹת עָשָׁן, לְפִי שֶׁאֵין לָהֶן תִּקְרָה: וּמְשַׁלְּחִים תַּחַת הַדּוּד. לְשָׂרְפָן בָּאֵשׁ שֶׁתַּחַת הַיּוֹרָה שֶׁמְּבַשְּׁלִים בָּהּ הַשְּׁלָמִים, דִּכְתִיב (בְּמִדְבַּר ו) וְנָתַן עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר תַּחַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים: מַתְלִיעִין בָּעֵצִים. מְסִירִין הָעֵצִים שֶׁנִּמְצָא בָּהֶן תּוֹלַעַת יד, לְפִי שֶׁהֵן פְּסוּלִים לַמַּעֲרָכָה: לִשְׁכַּת מְצֹרָעִים. שֶׁשָּׁם הַמְּצֹרָעִים טוֹבְלִים בַּשְּׁמִינִי לְטָהֳרָתָן כְּשֶׁבָּא לְהַכְנִיס יָדוֹ בִּפְנִים לְמַתַּן בְּהוֹנוֹת וְאַף עַל פִּי שֶׁטָּבַל מִבָּעֶרֶב טו: אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב שָׁכַחְתִּי מֶה הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת. מִכְּלַל דְּרֵישָׁא כֻּלַּהּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב קָאָמַר לָהּ, וְהָכִי מוּכָח בַּגְּמָרָא דְּיוֹמָא דִּסְתָם מַתְנִיתִין דְּמִדּוֹת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הִיא: וַחֲלָקָה הָיְתָה בָּרִאשׁוֹנָה. פֵּרֵשׁ רַמְבַּ"ם, פְּרוּצָה, שֶׁלֹּא הָיְתָה מֻקֶּפֶת מְחִצָּה טז: כְּצוֹצְטְרָה. כְּמוֹ גְּזוּזְטְרָא הִקִּיפוּ סָבִיב לְעֶזְרַת נָשִׁים, שֶׁיִּהְיוּ הַנָּשִׁים עוֹמְדוֹת לְמַעְלָה עַל הַגְּזוּזְטְרָא וְהָאֲנָשִׁים לְמַטָּה לִרְאוֹת בְּשִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹאוּ לִידֵי קַלּוּת רֹאשׁ: חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת. גֹּבַהּ קַרְקַע עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל מֵעֶזְרַת נָשִׁים: לֹא הָיוּ טְרוּטוֹת. אֲרֻכּוֹת וּבַעֲלֵי זָוִיּוֹת כְּדֶרֶךְ כָּל הַמַּעֲלוֹת, אֶלָּא עֲגֻלּוֹת כַּחֲצִי גֹּרֶן עֲגֻלָּה:

תוספות יום-טוב

י מֵאָה שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ. פֵּרוּשׁ, אַמָּה. וְסָמַךְ לֵיהּ אַמִּדַּת הַר הַבַּיִת דְּרֵישׁ פִּרְקִין: יא  מִקְצוֹעוֹתֶיהָ. פֵּרוּשׁ, בְּמִקְצְעוֹתֶיהָ שֶׁמִּבִּפְנִים: יב  אַרְבָּעִים אַרְבָּעִים. וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם מְרֻבָּעוֹת הָיוּ. אֲבָל שֶׁל יְחֶזְקֵאל הָיוּ אַרְבָּעִים אֹרֶךְ וּשְׁלֹשִׁים רֹחַב. הָרַ"שׁ: יג  וְלֹא כוּ'. כְּדֵי לְבַשֵּׁל בְּתוֹכוֹ אֶת זִבְחֵי הָעָם שְׁלָמִים תּוֹדָה וְאֵיל נָזִיר. הָרַ"שׁ. וְכֵן כָּתוּב בִּיחֶזְקֵאל [מו] אֵלֶּה בֵּית הַמְּבַשְּׁלִים אֲשֶׁר יְבַשְּׁלוּ שָׁם מְשָׁרְתֵי הַבַּיִת אֶת זֶבַח הָעָם: יד כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ מְסַקְּלִין, עַל הֲרָמַת הָאֲבָנִים שֶׁהֻשְׁלְכוּ בַּדֶּרֶךְ. הָרַמְבַּ"ם: טו וְהוֹאִיל וְמִבָּעֶרֶב טָבַל, רַשַּׁאי לִכָּנֵס בְּעֶזְרַת נָשִׁים, כְּדִתְנַן בְּפֶרֶק קַמָּא דְּכֵלִים שֶׁאֵין טְבוּל יוֹם נִכְנָס לְשָׁם. אֲבָל אוֹתָהּ טְבִילָה שֶׁטָּעוּן כָּל הַנִּכְנָס לָעֲזָרָה כְּדִתְנַן בְּמִשְׁנָה ג' פֶּרֶק ג' דְּיוֹמָא, הַהִיא בְּעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: טז וְצָרִיךְ לוֹמַר שֶׁמַּעֲקֶה הָיָה לָהּ סָבִיב, שֶׁהֲרֵי גְּבוֹהָה הָיְתָה שֵׁשׁ אַמּוֹת מֵהַר הַבַּיִת. וּלְפֵרוּשׁ רַשִׁ"י בְּפֶרֶק ה' דְּסֻכָּה, נִיחָא טְפֵי:

רמב"ם

הלכה זו צריכה ביאור הרבה ותן לבך לצייר מה שאני אומר לך אחר שאקדים שפרה אדומה צריך לזרוק מדמה לנוכח ההיכל והוא רואה אותו שנאמר והזה אל נוכח פני אהל מועד מדמה ומכלל מסכת זו רבי אליעזר בן יעקב שאמר בפ' זה שעזרת כהנים היתה גבוהה על עזרת ישראל שתי אמות ומחצה וכשנכנס אדם בשער שושן מהר הבית הולך בקרקע ישרה עד שיגיע אל החיל אח"כ עולה מן החיל בי"ב מעלות עד שמגיע לעזרת נשים ותהיה עזרת נשים גבוהה מקרקע הר הבית והחיל כשש אמות לפי שכבר הקדמנו שכל מעלה שהיתה במקדש גבוה חצי אמה אח"כ הולך עזרת נשים כולה שהיא ישרה ועולה מסיפה לעזרת ישראל בט"ו מעלות כמו שזכר בפרק זה ולפיכך היתה עזרת ישראל גבוהה מעזרת נשים ז' אמות ומחצה אח"כ עולה מעזרת ישראל אל עזרת הכהנים בדוכן שגבהו אמה ושלשה מעלות ממעל לדוכן אח"כ הולך על עזרת כהנים כולה והמזבח ובין האולם והמזבח בקרקע (אחד) ישרה אח"כ עולה בי"ב מעלות אל האולם וכמו שיזכור בג' ממסכתא זו והאולם וההיכל בקרקע (אחד) ישרה ולפיכך יהיה ההיכל למעלה מעזרת כהנים בשש אמות ויעלה בידינו מכל הגבוהים שקרקע ההיכל למעלה מקרקע הר הבית שבו שער שושן כ"ב אמה וגבהו של שער שושן כ' אמה על הרוב כמו שהקדמנו שזה גובה של כל פתח לפיכך כשהכהן עומד בהר המשחה ומביט משער שושן יגיע ראות עיניו אל המעלה השמינית ממעלות האולם ואינו רואה את ההיכל מן הפתח בשום פנים לפי שהמשקוף התחתון למעלה ממשקוף שער שושן העליון ב' אמות לנוכח ולפיכך צריך שיהא הכותל שלמעלה משער שושן נמוך כדי שיראה ההיכל ממעל לו ואע"פ שכל מה שאמרנו מבואר למעיין עוד אני מצייר אותו כדי שיובן במהרה ועוד נבאר איך היה מקום הנחת ההיכל והעזרה בשפוע ההר וזו היא הצורה ואמרו שהוא נמוך מכ' אמה דרך משל כדי שיהא הנראה משער ההיכל יותר משתי אמות ואם היה גבהו של כותל פחות יהא הנראה מפתח ההיכל יותר בלי ספק וזה ענין מבואר וכבר ידעת שקיטור שם עשן וענן קטורת שמעלה ממנו העשן לפי שאין לה תקרה: ומתליעין ר"ל שמסירין העצים שיש בהם תולעת כמו שאמרו מסקלין על הרמת האבנים שהושלכו בדרך וממה שא"ר אליעזר בן יעקב שכחתי מה שהיתה משתמשת ראיה שהוא המגיד כל מה שהקדמנו בסדר הבית וכן באר הש"ס. וענין חלקה שהיתה פרוצה ואין כותל מקיף לה וכבר נתבאר בסוף סוכה (דף נא) שבה היתה הכניסה לשמחה בימי החג ומיראה שמא יתערבו הנשים בין האנשים הקיפו אותה בשקופין אטומים ועשו בהם כמין מעלות כדי שיביטו מהן הנשים בשעת כניסת ישראל לשמחת בית השואבה שם כמו שבאר בסוף סוכה אח"כ אמר שמעלות עזרת נשים לא היו ארוכים כשאר המעלות כמו שהוא מפורסם היום מצורת המדרגות אלא היתה כל מעלה כמו חצי עגולה עד שתהא כל מעלה חצי גורן כזה ולפיכך היתה צורת המעלה כמי שלקח קצת אצטבא ונתן אותה על המעלה עד שמשלים צורת הסולם וזה אי אפשר לציירו בפשוט אבל יובן בקירוב:
לראש הדף גלול מסך